טובה חפץ
טובה חפץ

טובה חפץ, הגננת המיתולוגית של הרצליה, הלכה לעולמה בגיל 101

יותר מ-1,000 ילדים למדו והתחנכו בגן של טובה. היא נפטרה בשבת בשנתה והובאה אתמול למנוחות בבית העלמין הישן בהרצליה. בנה ירון: "רבים לא יודעים שחוץ מזה שאמא היתה גננת היא גם אימצה ואירחה בביתה את כל מי שהיה זקוק לעזרה"

פורסם בתאריך: 2.11.20 06:39

הגננת המיתולוגית של הרצליה, טובה חפץ, נפטרה ביום שבת, בשנתה, בגיל 101. אתמול (ראשון) בצהריים ליוו אותה בני משפחתה בדרכה האחרונה, בבית העלמין הישן ברחוב פינסקר בעיר, שם נטמנה לצד בעלה.

יותר מ-1,000 ילדים בהרצליה למדו והתחנכו בגן של טובה ברחוב ויצמן, שפעל משנת 1940 במשך 46 שנה והפך לשם דבר בהרצליה. רבים מהם מספרים עליה עד היום ונזכרים בגננת שהיתה – חמה ואוהבת ושמדברת איתם בגובה העיניים. הפזמונאית והסופרת לאה נאור, שבנה אמיר היה בגן טובה בשנים 67-66, מאוד אהבה את הגן של טובה ואת טובה והגישה החינוכית שלה. "היא הגננת הטובה ביותר שראיתי בחיים", היא אמרה, "היא אף פעם לא צעקה על הילדים, היא הבינה אותם". היא אף הזכירה את טובה והגן שלה בסיפור "הסוס שהזמין אותנו" ובשיר "הוספה".


קיראו את הראיון עם טובה חפץ בצומת השרון כשחגגה 100:

"עד היום ניגשים אלי ברחוב": טובה חפץ, הגננת המיתולוגית של הרצליה, חגגה 100. ראיון


חפץ נולדה בפולין למשפחת דוידוביץ והיתה בת יחידה להוריה. היא התייתמה מאמה כשהיתה פעוטה וב-1923, כשהיתה בת שלוש, עלתה לישראל מוורשה עם אביה ומשפחתו. הם התיישבו בהרצליה והיו ממקימיה. היא התאלמנה לפני שלוש שנים מבעלה מרדכי (מוטקה), שלו היתה נשואה 80 שנה. יחד היו גם בהגנה ויש להם שלושה ילדים – ניצן שנפטר לפני כמה שנים ממחלת הסרטן, חן וירון.

"יום לפני שאמא נפטרה ביקרנו אותה כל בני המשפחה", מספר בן הזקונים שלה ירון, "הסתכלנו על תמונות של השלג שהיה בהרצליה בשנות ה-50 ואמא נזכרה בילד תימני בשם דוד מהמעברה בנוף ים שהתגורר אצלנו בחורף כי אי אפשר היה לגור במעברה בחורף בשל מזג האוויר הקר והגשום. רבים לא יודעים שחוץ מזה שאמא היתה גננת היא גם אימצה ואירחה בביתה את כל מי שהיה זקוק לעזרה. דוד לא היה היחיד. אמא אימצה גם ילדה בשם סוניה שאביה היה גרמני ואמה היתה יהודיה והם ברחו לארץ במלחמת העולם השנייה, אך אביה הוגלה מהארץ על ידי הבריטים בשל היותו נתין של מדינת אויב ואמה עזבה לאחר כמה שנים עם בחור בריטי שבו התאהבה והילדה נותרה לבדה. היא כמו אחות מאומצת וכיום היא בת כ-80 ומתגוררת בתל אביב ואנחנו עדיין בקשר איתה. היא אימצה עוד מישהי בשנות ה-70, נערה שאביה מת ואמה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, והיא התגוררה אצלנו כארבע שנים עד שסיימה את התיכון. גם איתה שמרנו על קשר עד שנפטרה לפני כשנה.

"תמיד היו בבית כל מיני אנשים שהיו צריכים יום או יומיים או חודש או שנתיים והבית שלנו תמיד היה מקום שבו אנשים קיבלו עזרה נפשית ופיזית. לא היינו משפחה אמידה אלא מהמעמד הבינוני של פעם. לאמא היתה משכורת של גננת ואבא היה פקיד בעירייה. אז לא היו משפחות אומנה בתשלום והכל ההורים שלי נתנו באהבה ובהתנדבות. לא פעם מצאתי את עצמי ישן בסלון, למשל כשרחל עברה לגור אצלנו כשהייתי בצבא ומגיע בחופשות, וזה היה מובן מאליו שזה הדבר הנכון לעשות. אמא היתה בן אדם שעשה רק טוב. לא סתם המליצו עליה להיות יקירת העיר הרצליה. זה בשל ההתנהגות שלה – חוסר אנוכיות והנכונות להקריב את הפרטיות שלה ואת זמנה בשביל להציל מישהו שגר ברחוב ושאין לו משפחה. היה לה לב זהב שתמיד מחפש איך לעזור למישהו. היא אישה לא רגילה, לא רואים הרבה אנשים כאלה".

ירון מספר על המוסד החינוכי שלה והגישה החינוכית שלה. "מבחינת המוטו החינוכי שלה היא תמיד אמרה שאין ילד רע, יש ילד שרע לו", הוא מספר, "כלומר שאם ילד מתנהג לא טוב אז במקום לנסות להעניש אותו ולתקן את דרכיו צריך לפשפש ולמצוא מה רע לו ומה גורם לזה שרע לו והתוצאה היא התנהגות רעה. היא האמינה בתיקון ולא בהענשה. כך הגן שלה התנהל. היא דאגה שלילדים יהיה טוב וכך הם יהיו ילדים טובים. כך היא גידלה דורות של ילדים בגן ולכן עד היום כל כך הרבה אנשים באים אלי ואומרים לי שאמא שלי הצילה אותם. היא האמינה שצריך לדבר עם הילדים בגובה העיניים. גרנו בבית קטן שבו היה גם הגן. בבוקר היינו צריכים לקפל את כל המיטות כדי שהבית יהפוך לגן וזה לא היה ממש נוח. בשנת 66 עברנו לגור בבניין ברחוב השושנים 14. אני זוכר שהיא נכנסה הביתה והתחילה לזחול על הרצפה. שאלתי אותה מה היא עושה והיא ענתה לי 'זה בית חדש ואני לא מכירה אותו ואני רוצה לראות איך יראה את הבית הזה ילד מהגן שיבוא לבקר אז אני צריכה להסתכל על הדברים מלמטה".

חפץ, שבראש השנה חגגה 101 שנים, היתה צלולה עד רגעיה האחרונים והרבתה בסיפורים מרגשים על הגן וזכרה כל ילד וילד שהיה בגן שלה. "הייתי בגן של טובה לפני 65 שנה", מספרת שולה סגל, "זו היתה תקופה נהדרת אצל גננת חמה ואוהבת. זיכרונות מתוקים עם ילדים מוכרים בהרצליה הקטנטנה. טובה היתה מוסד לחינוך לערכים, לנימוס, לחברות, לפרגון, לעזרה לזולת ולאהבת האדם והסובב אותו. כנראה שלי, באופן אישי נשאר כזה רושם מדהים כי כשבגרתי בחרתי ללכת בדרכה. משתתפת בצערם של בני המשפחה! יהי זכרה ברוך!".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות בהרצליה?

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "צומת השרון הרצליה" באייפון

עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ שלנו


אולי יעניין אותך גם

תגובות

4 תגובות
  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    יהי זיכרה לטובה… כי היתה טובה.. כשמה
    כן היא הייתה

  2. הרצל נעימי

    טובה הייתה ממש אגדה בהרצליה..
    מי יתן וירבו כמותה… יהי זכרה לטובה
    כשמה כן היא טובה

  3. שאלה

    לא הבנתי, גן פרטי או גן עירייה?
    מוזר לחשוב שהיו גנים פרטיים בשנת 1940. אבל זה מה שמשתמע

  4. עם.אחד לב אחד

    טובה חפץ תשמרי עלינו מגן עדן אנחנו זקוקים עכשיו לכל העזרות והישועות

🔔

עדכונים חמים מ"צומת השרון הרצליה"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר