במשלחת הישראלית לאזור אסון התמוטטות הסכר בברזיל בסוף החודש שעבר – שגבתה את חייהם של לפחות 110 בני אדם כשיותר מ-200 עדיין נחשבים נעדרים – היה גם תושב הרצליה, רב סמל במיל' רפאל כרמונה, שמתנדב כבר 25 שנה ביחידת החילוץ הארצית. כרמונה חזר בתחילת החודש ארצה, לאחר שהות של חמישה ימים באזור האסון, ומספר על הרגעים הקשים,המרגשים והמאתגרים בחילוץ בביצה אחת גדולה תובענית ורעילה. "להגיע לאזור עצום שיש בו ממש ביצה ענקית בגודל של כל הרצליה, כשאתה לא יודע מה מתרחש בתוכה, זו חוויה בכלל לא פשוטה", הוא אומר, "רק לחשוב על מה שנמצא בתוך כל הבוץ הזה, שהוא כולו עמוק, טובעני ורעיל, מטלטלת. מה שעודד אותי במהלך התקופה הזו היתה הידיעה שאנחנו יכולים לתת את חלקנו ולסייע לברזילאים בתוך כל הכאוס הזה".
רס"מ (מיל') רפאל כרמונה
ב-26 בינואר התמוטט סכר המכרה בדרום-מערב מדינת מינאס ז'ראיס, סמוך לעיר בומדיניו בברזיל, שגרם להתמוטטות מכרה העופרת ולמפולת בוץ אדירה. ביום שלמחרת כבר יצאה לברזיל משלחת צה"לית כדי לסייע בפעילות איתור וחילוץ באזור האסון, ובה גם מתנדבי יחידת החילוץ הארצית. המשלחת, שמנתה 130 קצינים וחיילים בסדיר ובמילואים, שהתה בברזיל במשך חמישה ימים וביצעה שורה של משימות חילוץ נעדרים על פי בקשת גורמי החירום המקומיים בברזיל. הכוחות סייעו באיתור וחילוץ עשרות נעדרים בשילוב אמצעי טכנולוגיה מתקדמים, ושיתפו את המקומיים בכמה טכניקות עבודה חדשות שסייעו בחיפושים ויופעלו גם בהמשך החיפושים.
בין חברי המשלחת, היה כאמור גם כרמונה. "הייתי כבר במספר אסונות שבהם נדרשה התערבות היחידה, בגלל פעילות חילוץ והצלה כזו או אחרת, ובין השאר במקסיקו, בפיליפינים וגם בקריסת אתר הבנייה ברמת החייל. אבל התמודדות עם תנאי בוץ שכאלה זה דבר חדש עבורי ומאוד מאתגר לוגיסטית", אומר כרמונה שישב בחמ"ל והיה אחראי על ניהול כוח האדם בחילוץ, יותר מ-100 איש שמסתובבים בשטח.
כרמונה, בן 47, תושב שכונת נחלת עדה בהרצליה, נשוי ואב לשלושה, משמש במקביל לעבודתו בתחום הפיננסים גם כיו"ר הנהגת הורים בבית הספר אילנות. הוא התמודד למועצת העיר ברשימתה של מאיה כץ והוא גם פעיל במטה המאבק המקומי לבינוי שפוי. בשירותו הצבאי שירת כרמונה ביחידת הקישור ללבנון, והגיע ליחצ"א – יחידת החילוץ הארצית, בתום שירותו.
במוצאי שבת, 26 בינואר, אחרי שכרמונה ומשפחתו חזרו מטיול, קיבל את ההודעה על כך שלמחרת בבוקר הוא מוטס לברזיל. "חזרנו מטיול משפחתי באזור בן שמן, ושדקה אחרי המקלחות קיבלתי טלפון שאומר שאני צריך להתייצב ביחידה כי אנחנו טסים למשימת סיוע וחילוץ בברזיל", הוא מספר, "צה"ל חכר מטוס מאלעל עבור 130 חיילים מגדודים שונים, כמו למשל יחידת עוקץ וכלבים לאיתור גופות ונעדרים ויחידת ילת"ם שיש להם ניסיון בפעילות רטובה ובוצית. מעבר למחלצים שטסים, הייתה כאן לוגיסטיקה רבה של ציוד ומכשירים שחובה לקחת – ציוד חילוץ מקצועי, בגדים ,מדים להחלפה, נעליים, אוכל, ציוד לחיילים. לקח כמה שעות טובות עד שהטיסה המריאה. רק בעשר בבוקר של יום ראשון המראנו, ולאחר טיסה של 14 שעות נחתנו בעיר הוריזונטה, שהיא הכי קרובה לאזור האסון. נחתנו בערב וזכינו לליווי משטרתי של משטרת ברזיל, כאילו היינו ראשי ממשלה. השוטרים ממש פינו עבורנו את הכבישים כדי שננוע ביעילות. אחד הרגעים המרגשים היה כשמחוץ לטרמינל חיכתה לנו קבוצה של כ-30 איש שעמדו ומחאו לנו כפיים והריעו לנו. זה היה מרגש עבור ועבור לכל החיילים באוטובוס".
אזור האסון בברזיל. צילום דובר צה"ל
כרמונה מתאר את עבודות הלוגיסטיקה הקשות במקום שכללה חלוקת תפקידים ליחידות השונות, בתנאים הבלתי אפשריים של בוץ טובעני ומסוכן. "הגענו למקום וגילינו מולנו ימת בוץ עצומה. היה מותר לעבוד רק בשוליים שלה, כי יש סכנת טביעה ממשית. מתוך הביצה הזאת בצבצו שרידים שונים וגופות שכבר נמשו מהמים. כל מה שעובר לך בראש זה שהזמן אוזל ושהסיכוי למצוא מישהו בחיים בכל הבלגן הזה אפסי. הכל שם עמוק, לא צפוי ורעיל. אחרי הכל מדובר במפעל מתכת שכוסה לגמרי. לך תדע אילו רעלים מסתתרים שם. הדבר הכי חשוב במקרה כזה זה לייצר שיטתיות ולנסות להבין מי היה איפה כדי לדעת איפה להתחיל לחפש. בוץ זה דבר עוצמתי יותר ממים וייתכן שבניינים נסחפו למרחק של קילומטרים רבים. קצין אוכלוסיה והצוות שלו עברו על רשימת הנעדרים של המשטרה, שכללה כ-500 שמות, וניסה להבין מי עבד איפה לפי הרשימה והתפקיד. הם גם חקרו אנשים לגבי מי עבד והיכן, כדי לייצר טבלה שמתארת איפה היו אנשים בכל נקודת זמן של האירוע. צריך לומר שהחשיבות המרכזית שלנו כאן הייתה עצם הארגון והשיטתיות וצורת העבודה שלנו, זה מה שהועיל שם".
אנשי יחידת החילוץ הישראלית בזירת האסון. צילום דובר צה"ל
כרמונה נע בין השטח לחמ"ל, כשהוא מפקח על החיילים שבשטח ומתעדכן בכל רגע נתון מי נמצא איפה ומה הוא עושה. "מדובר בשטחים עצומים ובוץ מסוכן ובקלות מישהו יכול להעלם. לכן, כל הזמן אתה מוודא שכל אחד יודע מה מוטל עליו והיכן הוא נמצא", הוא מסביר, "היו חיילים שעבדו מבוקר עד ליל בבוץ, חלקם עם בוץ עד הברכיים. פתאום מוצאים כתף, קרקפת. אתה מבין שעיקר החילוץ הוא לא של ניצולים אלא של שרידי אדם. גם זה חשוב. לפחות אנחנו סוגרים את מעגל החיים של הבנאדם ומביאים אותו לקבורה ראויה".
מה הרגעים הכי קשים שחווית בשטח?
"כולם עבדו מאוד קשה. אני למשל ישנתי במשך כל הימים האלה בין שעתייים לשלוש ביום. זה בעיקר כי היינו חדורי מוטיבציה ואדרנלין, והפידבק מהעם הברזילאי היה מדהים וכלל חיבוקים ותודות. הרגע הקשה עבורי היה דווקא רגשי. ביום האחרון בברזיל פינקו אותנו בעצירה במרכז מסחרי והרבה אנשים ניגשו אלינו וביקשו להתחבק ולהצטלם איתנו. לפתע אישה מקומית ניגשה אלי וסיפרה שחלק מבני משפחתה היו באסון והתחילה לבכות. ואז אני מוצא את עצמי עומד במרכז מסחרי בברזיל, מחבק אישה ושנינו בוכים יחד על האובדן. זה היה רגע קשה עבורי. לצערי, מוות הוא משהו אנושי שמחבר בין כולם.
כלבן וכלבו מיחידת החילוץ הישראלית מחפשים ניצולים בזירת האסון בברזיל. צילום דובר צה"ל
"היה רגע נוסף שבו חייל אחד חילץ גופה שכבר התנפחה אחרי כמה ימים בבוץ, והיא התפוצצה עליו. הוא הוציא אולר, חתך החוצה את מקום הכתם, שטף את הרגל והמשיך לעבוד. זה היה רגע קשה, אבל כזה שמתמצת את הפעילות שלנו – אנחנו חייבים להפריד בין סיטואציה קשה רגשית ואמוציות לבין פרקטיקה של הביצוע והתרומה שלנו".
בזמן הפעילות היו גורמים שסייעו לכם נפשית?
"טס איתנו קב"ן ובנוסף, מדי ערב, המפקדים הושיבו אותנו במעגל במגרש המסדרים לשיחת שחרור, שיחה שבה חיילים מדברים על היום שהיה כדי לשחרר את מה שיושב בבטן ממה שראו באותו יום".
כרמונה שב הביתה ב-1 בפברואר לאחר חוויה בלתי נשכחת. לדבריו, הוא מצפה לאתגר הבא. "זו הייתה חוויה מטלטלת ביותר, לעמוד חסר אונים מול ימת בוץ. חוויה מהגדולות שהייתה ליחידה שלנו. למרות הקושי, אני כבר מוכן לאתגר הבא שלי. הידיעה שאנחנו, יחידה ישראלית, באה ומצליחה לעשות טוב בעולם עושה לי טוב בלב ומראה לי כמה האנושיות טבועה בחברה הישראלית".
ומה אשתך אומרת?
"אני מודה שאשתי לא תמיד שמחה שאני נעלם לה ככה להרבה זמן. אבל בגלל שהיא מבינה את החשיבות של המעשים שלי אני תמיד מקבל בשובי חיבוק חם".
הישארו מעודכנים בכל הסיפורים החמים בהרצליה:
