ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, נזכר כיצד קיבל את הידיעה על תוצאות בחינת הסקר
אחד הזיכרונות העמוקים והמשמעותיים שיש לי מבית הספר קשור לבחינת הסקר שנערך ע"י משרד החינוך.
בזמנו למדנו שמונה שנים בבית הספר היסודי (עוד לא הייתה אז חלוקה ללימודים במשך שש שנים בבית ספר יסודי ושלוש שנים בחטיבה), ובמהלך שנת הלימודים, בכיתה ח', ערכו לנו את מבחן הסקר, שבסופו נקבע הגורל של כל תלמיד ותלמידה – האם ימשיכו ללמוד בתיכון עיוני או שילכו ללמוד בבית ספר מקצועי או אף ייצאו לעבוד. וכגודל ההכרעה, כך גודל הפחד שהיה לנו מהסקר ומהתוצאה שטמונה בו. מבחן הסקר כלל אז כמה מבחנים בנושאים שונים, כמו למשל עברית וחשבון, ומטבע הדברים היינו מאוד דרוכים ומתוחים לקראתו.
באותם ימים בהרצליה נהגנו לשחק אחרי יום הלימודים בגוגואים, משחקי תופסת ומשחקי כדור. נהגנו גם לטפס על עצי תותים בין החזרות שהיינו עושים בינינו לבין עצמנו.
בסופו של דבר, המבחן היה לא כל כך נורא כמו שחששנו, ולאחר מספר שבועות הגיעו התוצאות ממשרד החינוך בירושלים. המנהל והמחנך קראו לכל תלמיד והודיעו לו אם עבר או לא עבר, ובאותו מעמד גם הוענקה התעודה.
עד היום אני זוכר את תחושת השמחה האדירה שהציפה אותי, שלוותה גם בהקלה עצומה, כשהודיעו לי שעברתי את הסקר ואני יכול להמשיך ללמוד בכל תיכון שארצה.
ראש העיר מציג את תעודת הגמר שלו מבית הספר. צילום: עיריית הרצליה
מאז אני נושא איתי את הזיכרון של המבחן הזה כאתגר עצום שיכולתי לו.
ולתלמידים שלומדים היום בכל מסגרות החינוך בהרצליה, אני מאחל לכם שתעברו כל מבחן או בוחן, ותוכיחו להורים ולמורים שלכם, ובעיקר לעצמכם, שאם אתם רוצים – אתם יכולים. האמינו בעצמכם, שאפו להתקדם, להוביל ולהצטיין. ויחד עם כל אלה, תזכרו שחשוב לתת ביטוי גם לדברים שאתם אוהבים.
כי ההצלחה וההישגים שלכם היום הם השער לעתיד שדרכו אתם יכולים להגיע ללימודים מאתגרים ומלאי סיפוק וגם לעיסוקים שבהם תתנו ביטוי לכישרונות שלכם.
בהצלחה לכולכם, ושתהיה שנת לימודים מעניינת ומהנה.
מאיה כץ נזכרת בילד שהרס לה עבודה בבית הספר "הנדיב"
תמיד הייתי תלמידה טובה, מכינה שיעורים בזמן, מקשיבה בשיעורים, משתתפת פעילה בכיתה. אהבתי ללמוד. אהבתי לקרוא. אהבתי לדעת. עד היום אני אוהבת. ידע זה כוח.
למדתי בבית הספר היסודי "הנדיב" ושובצתי לכיתה משולבת, כיתה שבה לימדו שתי מורות עם תלמידים בתמהיל משולב עם מגוון יכולות. במסגרת שיעור מדעים קיבלנו משימה להכין מודל של לב האדם. עבדתי קשה במשך שבועיים, קניתי פלסטלינה מיוחדת, בצבעים, באמת שהשקעתי. אהבתי ללמוד מדעים, תמיד סקרנה אותי היכולת להבין כיצד מערכת גוף האדם מתפקדת ולכן את המשימה של הכנת המודל לקחתי מאוד ברצינות. בכל זאת, הלב הוא מנגנון החיים שלנו.
מאיה כץ בדרך לבית הספר
אני זוכרת שהגעתי עם המודל לבית הספר, החזקתי אותו בשתי הידיים ועליתי את גרם המדרגות לכיתה, הייתי נרגשת, לא ישנתי כל הלילה כי הייתי כל כך מרוצה מהתוצאה שחיכיתי בקוצר רוח כבר להראות למורה.
במסדרון עבר תלמיד מהכיתה שלי, הוא ראה אותי מחזיקה את המודל והולכת בזהירות כדי לא ליפול, המודל היה מונח על חתיכת קרטון שהיווה בסיס, הוא התקרב אלי בריצה לקח ממני את המודל, הפך אותו על הרצפה, מעך לי את כל הפלסטלינה והרס את העבודה.
כשפנינה תירוש, שהייתה המורה שלי, ראתה אותי בוכה, היא חיבקה והרגיעה אותי ואמרה לי "אני יודעת שעבדת מאוד קשה, אני בטוחה, אבל יותר חשוב שתנסי להבין למה זה קרה".
ניגשתי אל אותו ילד, שעד אז לא כל כך היינו חברים ושאלתי אותו "למה?", הוא אמר "אני לא הצלחתי להכין את המודל, ואת כן, אז אם אני לא הצלחתי אני רוצה שגם את לא תצליחי". ניגשתי לפנינה ואמרתי לה, "את יודעת מה, אני כבר לא כועסת, יש לי הצעה: אולי תושיבי אותו לידי ובכל פעם שאני אראה שיש לו קצת קשיים אני אנסה לעזור לו". פנינה חייכה אלי וחיבקה אותי שוב. היא אמרה לי "במשימה הזו כבר קיבלת 100".
סגנית ראש העיר מאיה כץ (צילום: עיריית הרצליה)
בחרתי לספר את המקרה הזה כי הוא אחד האירועים שהשפיעו עלי רבות. כי באותו רגע, לא ייחסתי כלל חשיבות לשאיפה לקבל ציון גבוה על המודל. הדרך בה אנו צועדים, הכלים שאנו צריכים לתת לאנשים שמסביבנו זה הציון שאנו מקבלים לכל החיים, תמיד. מכל אדם אפשר ללמוד, לתרום ולהיתרם וזה נכון בכל גיל ובכל תפקיד. היכולת שלנו להכיל, לגלות סובלנות ואמפתיה כלפי הסביבה היא מה שהופכת אותנו בסופו של דבר לאנשים טובים יותר, לקהילה טובה יותר.
אני מאחלת לכל תלמידות ותלמידי העיר הרצליה שנת לימודים פורייה ובטוחה, שתמיד תקבלו מאה בשיעור הכי חשוב בעיני – להיות בני אדם.
תומר שילה נזכר במחנכת חני שלמרות הקשיים הדגישה את החוזקות
בימי ילדותי למדתי בבית הספר היסודי יוחנני בהרצליה. הייתי ילד שובב וסקרן מאוד. כבר בכיתה א׳ זימנה מורתי חני מרגלית את אמי לפגישות אליה ופרשה בפניה את מעשי השובבות המאתגרים שלי. חני היתה המחנכת שלי בכיתות א'-ב' ועם כל בדיקת הגבולות שלי והקושי שלה כתוצאה מכך, השנתיים הראשונות שלי בבית הספר השאירו בי חותם חיובי ובסיס חזק להמשך.
חני מהווה עבורי מורה לחיים ולדעתי דוגמא ומופת למורה בכלל. בתעודת הסיום הדגישה חני את התכונות החיוביות שלי ונטעה בי מוטיבציה לשפר את התחומים בהם התקשיתי. במקום להתרכז במה שפחות טוב, חני ראתה והדגישה את החוזקות שלי ואני מאמין שכשמחנך בוחר להעצים את תלמידיו ולהתרכז ב"יש", הוא מצליח לגרום להם לצמוח ולהתפתח למרות ועל אף כל הקשיים.
1980: תומר שילה בכיתה א'
מקצוע הלימוד שהיה אהוב עלי ביותר היה תנ"ך וזאת בעיקר בזכות המורה גבי קייזר שנטעה בי את האהבה ללימוד התנ"ך כמקצוע של הרחבת דעת, ולא בפן הדתי.
אני חושב שהחינוך מתחיל ביחס של איש החינוך לתלמיד והחשיבות הגדולה ביותר הינה בכיתות הנמוכות בכלל ובגיל הרך בפרט. מורה לחיים הוא מורה שמצליח לחזק בתלמיד את נקודות החוזקה שלו ולעודד אותו לשפר את נקודות החולשה מתוך כבוד וסובלנות.
אני מאמין שבדומה לביטוי הצבאי "האדם שבטנק ינצח", גם בתחום ההוראה, ההון האנושי הוא המפתח להצלחה וללמידה משמעותית. חשוב שאנו כהורים וכאזרחים נחזק ונשמר את עובדי ההוראה הנפלאים והמצוינים שיש לנו.
2017: עורך הדין תומר שילה
עם פתיחת שנת הלימודים אני מאחל לגננות, למורות ולמנהלות להוות מקור השראה מתמשך לתלמידיהן, ושיאהבו את תלמידיהן מחר יותר מאתמול ומחרתיים יותר מהיום.
לתלמידים אאחל שיכבדו כל אדם באשר הוא, צעיר או מבוגר, שידאגו זה לזה ויהוו דוגמא לערך חברות, שינצלו לטובה את כל אשר יש למערכת החינוך להציע ושימעטו בדיבורים וירבו במעשים.
שנת לימודים פוריה, מהנה ובטוחה לכולנו.
