אין הורה שלא חושש מההשפעה ההרסנית של מסכי הטלפון החכמים על ילדיו. עם זאת, ברור לכל שהתופעה קיימת ואף תלך ותגבר עם השנים. כיצד בכל זאת לומדים לחיות עמה בשלום ומונעים ממנה להפוך להתמכרות קשה? שאלה זו עמדה במרכז ההרצאה "הורים, ילדים והמסך שביניהם" של ד"ר עידית פוזנר, נוירולוגית ילדים מומחית, שנערכה אתמול (חמישי) ב"בר בעיר" בהרצליה, במסגרת שבוע הבריאות של ערי ישראל.
בתחילת דבריה הציגה ד"ר פוזנר את הנתון המדאיג, לפיו 30% מהילדים לומדים לשחק בסמארטפון ולבצע את תנועת המשיכה המפורסמת עם האצבע על המסך עוד לפני שהם לומדים ללכת ולדבר. עוד ציינה כי החשיפה למסכי הטלוויזיה והטלפון מתחילה כיום בגיל ארבעה חודשים בלבד, זאת לעומת ארבע שנים ב-1970. בטווח רחוק יותר, מראים מחקרים כי בגיל 7 בזבזו ילדים שנה שלמה מחייהם על בהייה במסכים השונים, כאשר בגיל 18 הזמן המצטבר מאמיר לשלוש שנים תמימות.
בהקשר של צרכי תינוק בן יומו, הודגש כי תחילה הגורם המשפיע עליו היא מערכת של תחושות, ועל כן מה שמתפתח במוחו הוא תוצאה של אינטראקציה ולא של קלט. על כן, בשנתיים הראשונות ישנה חשיבות גדולה לתפקידם של ההורים לווסת את התינוק ולדאוג לקליטת הגירויים הנכונים. כך ילמד לפתח סבלנות, ובזכות האינטראקציה הבין אישית לפתח אמון בסביבה. בהיעדר יכולת של פעוט לווסת את צרכיו, הבעיה היא כמובן אצלנו – ההורים, בשל ההסחה התכופה למסכים והסטת תשומת הלב מהיקר לנו מכל. ד"ר פוזנר חזרה והדגישה כי בשעות בהן הילד נמצא איתנו, האחריות שלנו היא לתקשר איתו בשל החשיבות להתפתחותו, אחרת הדבר עלול לגרום למצוקה ולהתפתחות לא רצויה. דוגמה בולטת לתקשורת כזו היא הקראת ספרים לילדים, שכן מחקרים הראו כי יש בכך תהליך אינטראקטיבי, בניגוד להקראת אותם ספרים על גבי מסך הטלוויזיה, שם הקליטה היא פאסיבית.
הסכנות בחשיפה למסכים רבות ומגוונות: חשיפה מוקדמת לטלוויזיה בגילאי שנה עד שלוש שנים מגבירה סיכון להפרעות קשב וכן נמצא קשר סטטיסטי בין שעות חשיפה לטלוויזיה לקיום בעיות קשב בעתיד. חשוב לציין כי להפרעות קשב השלכות על הישגים בחיים, הצלחה ומצב נפשי בבגרות. בנוסף ישנן השלכות בריאותיות, דוגמת השמנה ויתר לחץ דם, וכן על הבריאות הנפשית – מדיכאון והתמכרויות ועד השפעות המדיה על דימוי גוף וגרימה להפרעות אכילה. אבל לא הכל שחור. בהמשך צוינו יתרונות דוגמת תכניות העשרה דוגמת "רחוב סומסום", למידה ותרגול של אסטרטגיות, זיכרון וכן שימוש באייפדים לילדים שאינם מדברים, אוטיסטים, כאשר יש להזכיר כי ילדים על הרצף האוטיסטי יעדיפו בצורה מובהקת את המסכים, שם הכל צפוי ואין את הצורך באלתור ובניואנסים הקטנים של תקשורת אנושית ובין אישית.
לסיום חתמה ד"ר פוזנר בעצות 'עשה' ו'אל תעשה'. במסגרת זו מומלץ לקרוא לילד ולפעוט סיפור במשך כעשר דקות לפני השינה, לאפשר שימוש בסמארטפון אחרי כתה ג'-ד' ולצאת מדי ערב להליכה משפחתית של כ-30-40 דקות. מנגד, בהיוולד ילד מומלץ להתנזר ממסכים בחודשים הראשונים כשהוא איתנו ולדאוג שטלוויזיה בבית אף פעם לא דולקת "סתם", בכלל זה תכנים מעשירים לכאורה כמו בייבי מוצרט. המלצות נוספות עבור ההורים היו "להציל את העיניים" ואחרי כל 20 דקות של צפייה במסך "להתרענן" במשך 20 שניות בצפייה למרחק, דבר שיאמץ את העיניים פחות. עוד המליצה לקבל את הילד ולהיפרד ממנו ללא נייד, להפוך את הטלפון כשמשוחחים עמו ואף לבטל נוטיפיקציות מחשש שיסיחו את תשומת לבנו. "רצינו להיות הורים, אז בואו נקצה את הזמן הדרוש לילדים שלנו ונעשה דברים כמשפחה", סיכמה את דבריה.
