וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי | מאחורי פרשת השבוע וזמני כניסת ויציאת שבת בהרצליה

כניסת השבת בהרצליה: 16:22

יציאת השבת בהרצליה: 17:23

וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי | פרשת ויגש

לעילוי נשמת אהוביה סנדק ז"ל

בפרשה שלנו מגיע השיא של יחסי יוסף ואחיו. לאחר כל הריחוק, השנאה, המחשבה להורגו וגלגולי מכירתו ותלאותיו של יוסף במצרים, ולאחר התנכרות יוסף לאחיו ומאסר בנימין אחיו הקטן, ניגש יהודה אל יוסף ומתחנן לשחרורו מבית האסורים, ומציע את עצמו תחת בנימין, כדי שבנימין ישוב אל אביו יעקב ולא ימות מצער.
"כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי, פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי".

יוסף לא מסוגל יותר להתאפק, וחושף עצמו כלפי אחיו: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי? וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו". דומה שכמעט ואין עוד פסוקים בתורה שכה מרגשים בעוצמתם. עוצמה הנובעת מהפיוס והחיבור המחודש בין יוסף לאחיו.

השנאה העזה לפעמים עד כדי מוות בין אחים, מלווה אותנו לאורך כל ספר בראשית. בפרשה שלנו מתחיל הריפוי. ריפוי שלא הסתיים עד היום, ונותן לשנאה בין אחים להופיע לפעמים עד כדי רדיפה, הסגרה ולדאבוננו גם רציחה.

השבוע, לצערנו, הסתיים מרדף משטרתי אחרי רכב ובו מספר נערים בפגיעה מכוונת, שגרמה (גם אם ללא כוונה) להרג של נער חמד אוהב הארץ – אהוביה סנדק ז"ל.
לא הדבקות במשימה הניעה את אותם שוטרים, אלא להיטות לרדוף ולהשיג את הנערים, שניזונה כנראה גם מריחוק, דעה קדומה ושנאה. קהות החושים, השתיקה, נסיונות הטיוח וההשתקה והאדישות שלנו כחברה למקרה כזה, מסמנים לנו בעיה שורשית ביחס שבין אחים הקיימת בנו.

"וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו: גְּשׁוּ נָא אֵלַי, וַיִּגָּשׁוּ. וַיֹּאמֶר: אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם..". בפרשה שלנו ועד סוף ספר בראשית, האחים עדיין חושדים וחוששים מיוסף. אבל ריפוי מתחיל בכך שאחים מסוגלים לגשת זה לזה.

מצורפות מילים שכתבה שלהבת, חברתו של אהוביה, שהיו אמורים להתארס השבוע.

אֵיךְ…
אֵיךְ אֶעֱלֶה בַּגִּבְעָה
וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי
אֵיךְ תִּמָּשֵׁךְ נְטִיעָה
וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי
אֵיךְ אצפֶּה לְעִתִּי
וְאַתָּה נַעֲרִי
אֵינֶנּוּ אִתִּי
תַּחַת גַּלְגַּלֵּי הַסֵּדֶר וְהַחֹק
נִרְמַס עַד דַּק חֲלוֹם מָתוֹק
וְחֻפָּתֵנוּ – בַּרְזֶל מְרֻטָּשׁ מְעֻקָּם
קָבַר אֶת בֵּיתֵנוּ טֶרֶם הוּקַם
כְּמוֹ אוֹתָם הַבָּתִּים
שֶׁעָמַלְנוּ לִבְנוֹת בַּגִּבְעָה וְאֵינָם
שׁוּב וָשׁוּב כָּלוּ עֵינֵינוּ לִרְאוֹת חֻרְבָּנָם.
שׁכַב נַעֲרִי,
לֹא עוֹד מִלְחָמָה בְּאָזְנֶיךָ
הַנַּח כֵּלֶיךָ
שׁכַב עִם אֲבוֹתֶיךָ
בָּאָרֶץ הַזּוֹ שֶׁלָּנוּ
שֶׁכֹּה יקרה בְּעֵינֶיךָ.
וְעַכְשָׁו אַתָּה וְהִיא חַד.
תָּמִיד חִבּוּרְכֶם הָיָה מְיֻחָד
בּקשׁ עָלי אֲהוּבִי
שֶׁאַצְלִיחַ לָקוּם מֵעָפָר
לְהַמְשִׁיךְ לִצְעֹד
לֹא לִמְעֹד
בֵּין אוֹתָם הַדְּרָכִים
שֶׁכֹּה נַעֲמוּ לְרַגְלֵינוּ.
שׁכַב בְּשָׁלוֹם נַעֲרי אָהוּב יָהּ
עוֹד בּוֹעֶרֶת בִּי הַשַּׁלְהֶבֶת וְחָיָה