מתחם הבית

אני מתגעגעת לברי סחרוף, לקרן פלס, לאהוד בנאי, לשבת קרוב אל הבמה בהצגות ולהתפוצץ מצחוק בסטנדאפ. תרבות היא לא מותרות. היא המהות

אולי ננסה להיות טיפה יותר חומלים איש אל רעהו ולבוא קצת פחות בטענות אל "אלו שלא שומרים על ההנחיות", או "הטיפשים שלא מבינים שהפוליטיקאים משחקים בהם" או "שלא שמים מסיכה גם על האף"

אם אתה גבר יהודי, אתה יכול להשתתף בהתכנסויות של עד 50 איש, ללכת לים, לעשות פחות או יותר מה שבא לך. כל השאר מחוקים

אם ההחלטות השרירותיות הללו לא יפסקו בהקדם יגדל כאן דור מסכים קיצוני הרבה יותר מזה שלפניו, דור מטומטם, מאותגר חברתית שאפילו לא יודע ליצור קשר עין בשיחה פנים מול פנים

אם מורות ומורים רואים בתלמידות אובייקט מיני, מה הפלא שהבנים עושים את מה שא/נשי החינוך הטמיעו בהם? על קברניטי העיר לערוך בדק בית רציני

אני כמובן בעד כל מחאה נגד תרבות האונס, אבל במקרה הזה אני חושבת שיש כאן גם מקום לעצור, להתבונן בסיטואציה ולבחון אותה

30 הורים השתתפו השבוע באסיפה בזום. וכמה אבות היו שם? שניים

תרבות האונס זה גברים שמשלמים כסף כדי לאנוס נשים בזנות, או רבנים ש"מתמחים" באבריהן המוצנעים של נשים. אבל זה גם בתי הספר ששולחים נערות בשורטס הביתה, לעתים תוך השפלתן הפומבית

קיבלתי השבוע מכתב מעצמי של השנה שעברה. מה התממש מרשימת התוכניות? כלום

טיפול כושל במשבר הקורונה, הטמעת תרבות של שקרים ומזימות, עידוד תרבות האונס. גם אתם מיואשים? צאו להפגין

משרד חינוך יקר, אלו הדברים שכבר היום אני מזהה את הצורך אליהם כמו אוויר לנשימה. אלו שיעורים לחיים, ואפשר להעביר אותם גם בזום

וגם: למה קיבוץ ניר דוד חייב להסיר את הגדר ולמה כדאי לכם לאמץ חתול שחור

השבוע סיימתי שמונה ימי בידוד. בדיוק סיימתי לקרוא כתבה על מישהי שנכנסה לבידוד שלוש פעמים ברצף וחטפה מזה דיכאון אמיתי, ואז קיבלתי אני שיחת טלפון גורלית. בשיחה התברר לי שמספר ימים קודם לכן שהיתי באותו חלל עם מישהי שנמצאה חיובית לקורונה ולכן אני צריכה להיכנס לבידוד. בדיוק הכנתי ספגטי ברוטב עגבניות לילדים כשהשיחה תקפה אותי. […]

לא הופתעתי מהדרישה של חבורת הבריונים של "הצל" להסיר את יצירתו של האמן יעקב מישורי מהמרכז הרפואי. מי שכן הפתיעו, ולרעה, הם הנהלת המרכז, הממסד האמנותי ואנשי התרבות

ניסיונות לתכנן חופשת קיץ בזמן שהקורונה משתוללת חשפו את האמת המרה: הכל מפוצץ באנשים או בווירוסים או בשניהם יחד. אולי נסתובב קצת בשכונה

אין ישראלי או ישראלית שלא נושאים איתם/ן רסיס של פוסט טראומה. העמותה שאמורה לעזור לנו עם זה תאלץ להסתדר עם אחד חלקי 40(!) מהתקציב המקורי

כל חייל או חיילת, לו עשו כמעשה המדינה בהפרת האמונים החמורה הזו, היו מודחים מהמסלול, ובצדק. והמדינה? מרשה לאוצר לעשות את מה שאסור לאחרון החפ"שים

לא יתכן שבפורום משמעותי כל כך כמו קבינט הקורונה יודרו רגליהן של נשים. במקום תשובות סתומות הלקוחות משיעורי זהירות בדרכים אפשר פשוט להגיד "טעינו"