מתחם הבית

כנראה שהתרגלנו להתנחם מתלאות ההווה בחובות העתיד. מן אסקפיזם כלכלי שטומן בחובו תשלומי ריבית בפריסה נוחה ל-36 חודשים

לס מוצג בתקשורת כ"ליצן החצר". למה זה ככה? אולי כדי לחזק את הגישה למשבר שמייצגים משרד הבריאות והממשלה. וגם: כך מעודד הזום אקטיביזם נשי

זה לא משנה כמה חרוצות אתן, או נדיבות, או יוזמות, או תורמות, או יצירתיות, אם רואים לכן עוד סנטימטר מהירך

הליברליזם הגברי נעצר ברובו בהכרה בנשים כבנות אדם. פתיחת המעמד שרכשו לעצמם גברים לתחרות מול נשים לא באה בחשבון. לכן הנטייה להמשיך למשטר גוף של נשים צעירות

אין מפגשי זום כיתתיים, הטלוויזיה דוממת, הכריות שבו למקומן על הספה. לראשונה מזה חודשיים הצלחתי להתחיל לעבוד ללא מפריע. רגע, שיט, כבר ארבע

רוצות ורוצים קוד לבוש אחיד בבתי הספר? תחזירו את התלבושת האחידה. עד שזה לא יקרה אני מציעה פשוט לסתום

אי אפשר שבתקופה העדינה הזאת הכל יהיה מושלם. אבל הנה שלושה דברים שכן אפשר לעשות

רוצחה של מיכל סלה ז"ל הוא תופעת הקיצון של ספקטרום הגבריות הפטריארכלית. אבל חשוב לדעת שקצה הספקטרום לא היה מתקיים לולא הקשת כולה

רצינו משרד חינוך חדשני, מסתגל, לא מתייאש. וכשזה סוף סוף קרה לא נתנו לו הזדמנות. ומי יודע אם היא תחזור

ככה נראה ניהול המשבר, ככה נראה ניהול היציאה ממנו. כמו מדד הטסטוסטרון של אדריכליו

נעלי עקב זה סקסי ונשי ומושך בגלל שמוכרים לנו שזה כך. בדיוק כמו שמכרו לנו משקאות דיאט או סיגריות. אולי די כבר?

כשלנשים אין כסף, במיוחד כשיש להן אחריות למשפחה ולילדים, הן לא בוחרות "לשרוף את עצמן", אלא נשארות להתמודד. אצל גברים הסיפור אחר לגמרי

תנסי להיות יותר מסודרת. להתעסק בעיקר. לא להשתלט לי על הוואטסאפ, המייל ואפליקציית בית הספר אלא לרכז הכל במקום אחד

החלטתי למצוא את הטוב שבמצב. ליל הסדר, למשל, נחסך מאיתנו. ויש גם את השקט ברחובות והחיות שחזרו לטריטוריה ממנה דחקנו אותן

אל תסקלו אותי, אבל אם נשים בצד כמה דברים נוראיים של המשבר הזה, בסך הכל כיף לי

עוצר יציאות? מחסור בציוד אישי? צמצום התחבורה הציבורית? כך מתמודד הצבא וכך תתמודדו אתם, ההורים, עם המצב החדש

בפסח הזה נהיה הרבה פחות מוחצנים והמוניים. נשב בבתים בתאים משפחתיים מצומצמים ונהגה אולי, רק אולי, במכות שהטלנו על עצמנו

מרוב פוסטים ודעות אני שוקלת בכל פעם האם להיכנס לאינטרנט ולהסתכן בקריאה של כותרת שתפיל לי את הלב לתחתונים