כניסת השבת בהרצליה: 17:11
יציאת השבת בהרצליה: 18:08
יש לי מזה וגם מזה: פרשת משפטים
"דבר, אני מוכן לשמוע.."
"תכל'ס, בוא נעשה מה שצריך וזהו. אל תחפור.."
פעמים שנוח לשמוע ולקבל, אבל קשה לבצע.
פעמים שקל לקיים, אבל האזניים והלב לא פנויים להאזין ולהקשיב.
כהמשך למתן תורה בפרשה הקודמת ('יתרו'), בני ישראל מכריזים בצורה ברורה וללא סייג: נעשה ונשמע!
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית, וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם; וַיֹּאמְרוּ, כֹּל אֲשֶׁר-דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".
מדוע הקדימו נעשה לנשמע?
כיצד והאם ראוי להתחייב לקיים ולבצע דבר שעדיין לא שמעת עליו..?
אומר רבא (מסכת שבת, דף פ"ח)
"דסגינן בשלמותא". מסביר רש"י: "התהלכנו עימו (עם ה') בתום לב כדרך העושים מאהבה וסמכנו עליו שלא יטענו בדבר שלא נוכל לעמוד בו".
"תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם" (משלי יא, ג)
בני ישראל מקבלים על עצמם בלב שלם גם את קיום המעשים, וגם את השמיעה והפנמת הדברים.
גם מצוי וגם רצוי.
אין כאן שני דברים נפרדים, אלא שלמות אחת.
בני ישראל קוראים בקול –
לא חיים פושרים של פשרות,
אלא חיים שלמים אנו מבקשים!
"נעשה ונשמע אמרו כאחד"
(מתוך פיוט 'יום שבתון אין לשכוח')
שבת שלום!
צחי וייס, תושב הרצליה, הוא מנכ"ל עמותת "גרעין תורני הרצליה". לתגובות ויצירת קשר: 052-6426832
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
