מחר (שישי) ייערך טקס הוקרה לזכרו של שלומי אילתי ז"ל, יו"ר הנהגת ההורים לשעבר בבית ספר אילנות בהרצליה, פעיל חברתי אהוב בהרצליה, חבר בוועדת הבריאות העירונית, ואדם שעסק בעוד שלל פעילויות התנדבותיות. אילתי נפטר לפני שנתיים בערב ראש השנה 2019 לאחר מאבק במחלת הסרטן. בן 52 היה במותו, והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. במסגרת הטקס שיחל ב-8:30 תיחנך בבית הספר היסודי גינה אקולוגית על שמו, בנוכחות ראש עיריית הרצליה, משה פדלון.
חגית אילתי אלמנתו, סיפרה השבוע על הרגעים האחרונים לצד הבעל האהוב: "בחצי שנה האחרונה הרגשנו את הסוף, זה לא היה הפתעה. ידענו שזה הולך לקרות, אבל לא ידענו מתי. התכוננו לארוחת החג אצלנו והוא הרגיש מאוד לא טוב, בשש בערב הזמנו אמבולנס לבית חולים מאיר בכפר סבא, כמובן שביטלנו את ארוחת החג והזמנו את מי שרוצה להגיע לבית החולים. התחלנו להבין שזה הסוף".
איך שורדים שנתיים בלי שלומי?
"כבר בפסח השנה זה היה החג הראשון המשמעותי שחגגנו בלעדיו, ואז יש קורונה, סגרים ואסור לצאת. שני בנים היו בצבא, ורק הילדה הקטנה ואני חגגנו לבד. פתאום מחמישה הפכנו לשתיים. וזה היה ממש עצוב. המשפחה אמרה אחרי מותו, שכדאי לעבור דירה, בבחינת משנה מקום משנה מזל. גרנו בשכונת נחלת עדה אז. קיבלתי את הרעיון, וחיפשתי לגור רק בהרצליה, ואז חתמתי על חוזה לדירה בגליל ים. אנחנו גרים שם מזה חודש וחצי, כי בזמנו זה היה בבנייה".
בתחילת השבוע, יום לפני ראש השנה, נערכה האזכרה. את החג עצמו עשתה חגית עם וילדיה אצל אמו של שלומי, והיא מודה שהקשר בינה לחמותה התהדק מאז המוות".
דרכיהם של חגית ושלומי אילתי הצטלבו בלא מעט צמתים, אולם מעטים יודעים כי תאריך ההולדת העברי של חגית ותאריך הפטירה של שלומי הם א' בתשרי. "אפילו יום הולדת אני לא חוגגת ממש, זה מאוד קשה. אני לא יודעת, אולי יש לזה משמעות בשמיים", מציינת חגית.
איך נולד רעיון ההנצחה בגינה של בית הספר אילנות?
"אחרי השבעה מכרים אמרו שחייבים לעשות משהו, כי שלומי היה אדם יוצא דופן, לא כמו כולם. חשבנו על משהו בבית ספר, או משהו בחורשה ליד שדה התעופה, כי הוא היה נגד ההרחבה, שלא יעקרו את העצים. מנהלת בית ספר אילנות, שם כיהן שלומי במשך 14 שנה כיו"ר הנהגת ההורים, הציעה לעשות משהו, ואחרי מספר פגישות החלטנו שטקס ההוקרה יהיה בגינה, כי שלומי מאוד אהב את הטבע. הבאנו ספסל מיוחד ותהיה שם הקדשה".
רוצים להישאר מעודכנים?
מה הכי קשה בשנתיים האלה, בלי שלומי?
"הכל קשה, הגעגועים עזים והכאב גדול. קשה גם להיות לבד. שני הבנים אומנם גדולים, 23 ו-21, הקטנה בת 16 עלתה ל-י"א. בחגים זה הכי חזק, שלומי חסר לנו. הוא גם היה זה שקורא את הקידוש כל שישי. שלומי היה זה שמנהל את כל ענייני היומיום, זה היה התפקיד שלו, עכשיו הכל נפל עליי. הוא היה מהנדס בהייטק ועבד קשה, אבל מצא זמן להכל, הוא היה איש מיוחד".
כיצד את מצליחה להישאר מפויסת?
"אני מטבעי בן אדם אופטימי, תמיד מנסה לראות את חצי הכוס המלאה. הכי קל להיכנס למיטה ולא לקום, אבל זה לא היה בתוכניות שלי".
הצטרפו לערוץ הטלגרם של צומת השרון הרצליה
