"אי אפשר לומר שהיו מחנות השמדה פולניים אבל כמו שאמא שלי ז"ל, שהיתה ניצולת שואה מאושוויץ, אמרה בשעתו, 'הם לא היו חייבים לשתף פעולה בצורה כל כך נלהבת עם הגרמנים'".
אריה אולבסקי, תושב רחוב אשר ברש בהרצליה, אומר את הדברים הללו הבוקר (א'), יומיים לאחר שהפרלמנט בפולין אישר חוק לפי אמירות שניתן לגזור מהן הטלת אחריות של פולין לפשעים כנגד האנושות שביצע השלטון הנאצי על אדמתה, ייחשבו כעבירה שהעונש בגינה הוא עד שלוש שנות מאסר. החוק אושר ערב יום השואה הבינלאומי, שצוין בשבת.
בספרו "הדמעה" שיצא לאור ב-1983, כותב אביו של אולבסקי, רפאל אולבסקי ז"ל מהעיירה אושנצ'ין בצפון מזרח פולין וסמוך לגדנסק, בין היתר על היחס של הפולנים לשכניהם היהודים בתקופת השואה: "מייד עם כניסת הגרמנים לעיירתנו, גילו שכנינו הפולנים את פרצופם האמיתי, וככל שעבר הזמן, יחסם אלינו היה עוין יותר.
"אחד המעשים המחפירים שלהם היה חילול חוזר ונשנה של בית-הקברות היהודי. במשך החקירה בדבר רצח שני הכמרים חלה הפסקה במעשי החוליגנים הפולנים, אולם ימים מעטים אחרי גילוי הרצח, שוב חיללו באופן זוועתי את מתינו, בהוציאם את מנחם לשצ'ינסקי ז"ל מקברו הרענן, ובהתיזם את ראשו של הבר-מינן.
"הפולנים שעבדו אצל השלטונות הגרמניים, ניצלו את מעמדם וסחטו כספים משכניהם היהודים. אני זוכר את הפולני סטאשק סקונייצקי, שהיה לפני המלחמה מפקד "מכבי האש" בעיירה, והיה בעליו של האוטובוס הבין-עירוני. משנעשה לפקיד אצל הגרמנים סחט כספים כבדים מאהרון חוינצקי, גרשון פוזננסקי, דוד-שמעון בריל, שמואל וייסמן, אהרון ונחמן דנציגר ויחזקאל-יונה זינגר, בעד הרשות להישאר בדירותיהם. גם פולני אחר, בשם מלבסקי, שעבד במשרד לחלוקת דירות, נתעשר מכספי היהודים. הפולנים, כמעט ללא יוצא מהכלל, ניצלו את מצוקת היהודים, אם להפקת רווחים ואם סתם מתוך רישעות ושנאת-חינם.
ולאחר השואה, הניצולים משה בֶּרקוֹבִיץ' הַכּהֵן (בן 47) והקצב מַנֶס גוּטוֹבסְקִי (56), שחזרו לעיירה, נרצחו ביריות באוֹשֶנצִ'ין באוקטובר 1945. מרדכי ברקוביץ (20), בנו של משה, נפצע בעוד הוא עֵד לרצח אביו".
רפאל אולבסקי גויס לשורות הצבא הפולני ב-1937 ולחם בשורותיו בפולש הנאצי. הוא נפצע ונלקח בשבי, נמלט וחזר לאושנצ'ין, גורש עם קהילת עירו למחנות כפיה והשמדה, השתתף ב"צעדת המוות" עד לברגן בלזן, עד שהמחנה שוחרר בידי הצבא הבריטי ב-1945. בארץ היה בין היתר ממייסדי ארגון שארית הפליטה מברגן בלזן בישראל, חבר מועצת "יד ושם" ונשיא ועד אושוויץ בישראל.
בית הכנסת באושנצ'ין. צילום באדיבות אריה אולבסקי
רוצים להישאר מעודכנים?
אריה אולבסקי: "ממשלת פולין באה בשעתו לפני כמה שנים אל ממשלת ישראל ששולחת את הנוער שלנו למדינתם ומתקבל אצלם הרושם שהפולנים עומדים מאחורי השואה. האנטישמיות הגלויה, ההתכחשות לשואה, וההתעללות במקומות קדושים ליהודים כמו בית כנסת ובית קברות בעיירה שאבי בא ממנה, מוכיחה שהפולנים לא באים בידיים נקיות לדיון הזה ולא מביעים חרטה, והממשלה הפולנית מתכחשת למה שנעשה שם בעבר. עוד לא הגיעה השעה שפולין תרחץ בניקיון כפיה ובוודאי שלא תטיף לממשלת ישראל מה לעשות ואיך.
אריה אולבסקי
"בעיירה הקטנטונת שבה חי אבי ומשפחתו היו בסך הכל 450 יהודים אבל קיימו חיי קהילה למופת. מהם שרדו 15, ואחרי המלחמה טבחו בשניים נוספים. מבית הקברות נותר כיום שדה חרוש, ועל השדה הזה עשוי להיבנות מרכז מסחרי. את המצבות בחלקן גנבו הפולנים אחרי השואה וריצפו בהן מדרכות. כמה נמוך יכול אדם לרדת כשהוא מחלל את זכר המתים שהיו פעם שכניו? אם היה בית קברות פולני פה בהרצליה ומישהו היה מתאנה לו, אז היתה קמה זעקה וממשלת ישראל היתה דואגת לזה, מה שאין כך בפולין. אני אומר לפולנים – טלו קורה מבין עיניכם, וחכם בעת ההיא יידום. זה לא הוגן להעביר חוק ולהגיד 'אוקיי, כל זה לא היה קיים'. לא היו מחנות השמדה פולניים, זה נכון, אבל היתה התגייסות ברורה מאד וסיוע פולני להשמדת אותם מיליון יהודים מאדמת פולין".
