בית המשפט השלום בתל אביב פסק לטובת שני צעירים שהגישו תביעה נגד מועדון הדולי פרטון בהרצליה וששת בעליו, בגין אפליה פסולה מחמת מין וחייב את הנתבעים ב-20 אלף שקל, 10,000 שקל לכל תובע, וכן בשכר טרחת עו"ד על סך 6,000 שקל והחזר הוצאות משפט.
על פי פסק הדין, שני צעירים בני 22, דניאל שפירא ואור בראל, הגיעו ביום שישי, 17.2.17, בשעות הלילה המאוחרות, למועדון וביקשו להיכנס אליו, אך המארחת ואחד הבעלים, דקל סקופ, אמרו להם כי נוכח גילם אין באפשרותם להיכנס למועדון, שכן הכניסה למועדון נתונה רק לכאלו להם מלאו 23 שנים. הצעירים עזבו את המקום והגישו תביעה נגד המועדון ובעליו ב-03.03.17.
התובעים, שמיוצגים על ידי עו"ד אייל אבידן, טוענים כי המועדון נוקט מדיניות מפלה לרעת גברים המבקשים להיכנס למועדון. לטענתם, גיל הכניסה למועדון לגברים עומד על 23, בעוד שגיל הכניסה למועדון לנשים נמוך יותר. בכך, טוענים התובעים, נקטה הנתבעת בהפליה מחמת מין, בין גברים לנשים, הפליה פסולה כלשונם אשר פגעה ברגשותיהם. התובעים טענו כי יש להטיל חבות אף על בעלי מניות ומנהלים במועדון וכאלו שלא עשו דבר למניעת המדיניות המפלה, ויש לחייב אותם בתשלום פיצויים הקבועים בחוק וללא הוכחת נזק, על סך של 50 אלף שקל לכל אחד מהם.
לפי גרסת הנתבעים, שמיוצגים על ידי עו"ד ערן גוטפריד, המדיניות הגלויה והידועה של המועדון, באתר הפייסבוק של המועדון ובשילוט שבכניסה למועדון, הינה למנוע כניסה מכל אדם אשר גילו פחות מ-23 שנה. כך לגברים וכך גם לנשים, וללא כל הפליה על רקע מין. הנתבעים הכחישו מכל וכל את הטענה לכללים אחרים החלים על נשים לעומת אלו החלים על גברים. כיוון שבעת שהגיעו למועדון היה גילם של התובעים פחות מ-23 שנה, טענו הנתבעים, הרי שכניסתם נמנעה בהתאם למדיניות המועדון. באופן זהה גם נמנעת כניסה מנשים, כך שלטענת הנתבעים אין בסיס לטענות ההפליה של התובעים ו"התביעה הוגשה בניסיון להתעשרות שלא כדין ושלא בתום לב". עוד טענו הנתבעים שיש לדחות את התביעה כלפי בעלי המועדון, שכן הם נוקטים בכל האמצעים הנדרשים למניעת הפליה בין אורחי המועדון.
התובעים תמכו את גרסתם בתצהירים שלהם עצמם וכן בשלושה תצהירים של נשים שטענו כי בילו במועדון טרם מלאו להן 23 שנה. בנוסף, הציגו התובעים תמליל של הקלטת השיחה אשר התקיימה בין התובעים לבין המארחת ודקל במהלך אותו אירוע. הנתבעים תמכו את גרסתם בתצהירו של דקל, בתצהירו של נתבע נוסף שהוא גם חלק מהבעלים, מאור ציוני, וכן בתצהירו של מאבטח במועדון, מיכאל בשקירוב.
במהלך אותה שיחה, כך עולה מהתמליל, אומרת המארחת לתובעים את הדברים הבאים: דניאל: "אצל בנות יכולות להיכנס ואז כאילו גברים לא יכולים אם זה הגיל?" מארחת: "ככה זה המון מקומות". דניאל: "זה ככה בהרבה מקומות את אומרת?". מארחת: "נכון".
בהמשך מצטרף גם דקל, אשר תומך בעמדת המארחת ואומר דברים דומים. דניאל: "אם הייתי כאילו בחורה אז היא אמרה עכשיו ש-94 בנות כן נכנסות". דקל: "בנות גיל מסוים, בנים גיל מסוים". מארחת: "גברים זה משהו אחר". דקל: "זה בכל מקום בארץ אחי". ובהמשך: דקל: "גיל בנות זה 22, גיל בנים זה 23".
השופט רונן אילן כתב בפסק הדין: "חילופי דברים אלו תומכים בגרסת התובעים. גרסה לפיה נוקט הנתבעת, מפעילת המועדון, במדיניות שונה ביחס לנשים לעומת גברים, מדיניות לפיה הגיל הנדרש לצורך כניסה למועדון לנשים נמוך מזה הנדרש מגברים. אמנם, במהלך חקירתו הנגדית טען דקל כי דברים אלו נאמרו על ידו בשוגג, כי בסך הכל 'התבלבל' ובהמשך הדברים אשר הוקלטו גם תיקן את עצמו והסביר כי מדובר במדיניות זהה לגברים ולנשים, אולם קשה להבין כיצד טענה מאוחרת זו מתיישבת עם הדברים הברורים אשר אמר הוא ואמרה המארחת במהלך האירוע. קשה להבין כיצד ניתן לטעון לשוגג בדברים כה ברורים".
נוסף לתמליל זה הוצגו עדויות של שלוש נשים שנכנסו למועדון למרות שטרם מלאו להן 23. על כך כתב השופט: "לטענת הנתבעים, אין לקבל עדויות אלו שכן גב' בראל הינה אחותו של התובע אור בראל, גב' בסמן הינה חברתו של התובע דניאל שפירא, ולגב' לוי היכרות עם בא כוח התובעים, עו"ד אייל אבידן. טענה זו של הנתבעים מבקשת להימנע מכל ניסיון להתמודדות ישירה עם טענות אותן שלוש נשים. ניסיון, למשל, להראות שהטענות לביקור שלהן במועדון אינן נכונות".
השופט הוסיף: "כך, ובפרט, נוכח הראיות האובייקטיביות שהציגה העדה, גב' בסמן. תמונות ברורות שלה מבלה במועדון, כולל תאריך שנראה כמועד צילום התמונות, כולל אסמכתאות לתשלומים. זולת טענות כוללניות שאין לתת אמון בעדויות אלו, לא הציגו הנתבעים כל גרסה שתפריך את העדויות. בנסיבות אלו לא מצאתי כל סיבה לפקפק במהימנות שלוש העדות שהציגו התובעים. עדויות אלו תומכות בגרסת התובעים שלפיה אין הנתבעת מקפידה עם גילן של נשים בכניסה למועדון, מאפשרת כניסת נשים למועדון גם כשגילן נופל מ-23 שנה ולעיתים גם כשהוא נופל מ-22 שנה. וכל זאת, בניגוד למדיניותה המוצהרת ולאכיפת אותה מדיניות ביחס לגברים".
בנוגע לתצהירים של העדים מטעם הנתבעים כתב השופט: "כל העדים מטעם הנתבעים חזרו על הגרסה למדיניות אחידה של הנתבעת בכל הנוגע לכניסה למועדון, מדיניות הקובעת גיל כניסה אחיד לנשים ולגברים. מאידך, אף לא אחד מעדי הנתבעים עשה ניסיון להתמודד עם הראיות שהציגו התובעים. להסביר כיצד גרסה זו מתיישבת עם העדויות הרבות לכניסת נשים שגילן נופל מ- 23 שנה. עוד טענו הנתבעים ביחס לתמליל ולאירוע, כי בה בעת שנמנעה כניסת התובעים, נמנעה כניסת מבקרת נוספת בשל גילה הצעיר. אכן, עיון בתמליל ובראיות מלמד על מניעת כניסת מבקרת אחרת, אלמונית, בטענה לגילה הצעיר, ברם אין בכך כדי להסביר את כניסת העדות מטעם התובעים, ולא ניתן לשלול האפשרות שכך הוחלט בו ברגע, בגלל העימות עם התובעים. בתצהירו של דקל נטען כי כניסת העדות למועדון למרות גילן הצעיר נבעה מכך שמדובר "באירועים פרטיים". לא ניתן כל הסבר להיעדר טענה לחריגה שכזו בכתב ההגנה. לא נטען שנעשה ניסיון לברר אם במועדים להם טענו העדות נעשתה הזמנה "לאירוע פרטי". העדות העידו שלא היה כל "אירוע פרטי" בעת שהגיעו למועדון והן בילו בו ככל יתר המבלים. ובמהלך עדות דקל התברר שאין הוא מתכוון כלל לסגירת המועדון כולו לאירוע פרטי, אלא להזמנת שולחן ותו לא. גרסה זו מקשה על מתן אמון בעדותו של דקל ובגרסה לפיה כניסת נשים שגילן נופל מ-23 שנה מתאפשרת רק במקרים חריגים".
השופט קבע: "לפיכך, נוכח הדברים שנאמרו והוקלטו במהלך האירוע ביום 17.2.17 ונוכח העדויות אשר הציגו התובעים, אני מקבל את גרסת התובעים, דוחה את גרסת הנתבעים, וקובע כי הוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי הנתבעת נהגה איפה ואיפה ביחס שבין גברים ונשים. התברר כי הנתבעת הקפידה למנוע מגברים כניסה למועדון אם טרם מלאו להם 23 שנה, אך לא עשתה כן כאשר מדובר בכניסת נשים למועדון".
