הערב (ג'), בשעה 19:30, תפתח בגלריה של בית אמני הרצליה ברחוב בן גוריון 7 בעיר התערוכה "רטרוספקטיבה", תערוכת היחיד של האמן שלמה שוורץ, מוותיקי האמנים בהרצליה. שוורץ, שמצייר כ-70 שנה, יחגוג בספטמבר יום הולדת 85. הוא מציג בתערוכה חתך יצירות מ-1954 ועד היום בצבעי שמן ואקריליק על בד ורישומים בפחם על דף. היצירות בתערוכה עוסקות בשלושה נושאים: דמויות "פיגורטיביות", נופים וקומפוזיציות בסגנון חצי אבסטרקטי ללא נושא. ניתן לבקר בתערוכה בימים ראשון, שלישי, רביעי וחמישי מהשעה 10:30 עד 17:00. התערוכה תינעל ב-20 ביוני.
שוורץ נולד בבוקובינה (רומניה) בשנת 1934 בבית מסורתי. הוא למד בחדר וכבר בגיל צעיר אהב לצייר את סיפורי התנ"ך על שולי ספרי הקודש. בגיל 8 הוגלה יחד עם משפחתו לגטו מוגילב באיזור טרנסניסטריה (היום אוקראינה) שם שהו במשך כארבע שנים. לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהתייתם מאביו שנפל כחייל בצבא האדום אחרי השחרור של הרוסים, עברה המשפחה לבוקרשט ברומניה, שם הצטרפה המשפחה לקיבוץ הכשרה מטעם מפלגה דתית. בקיבוץ עמדו על כישרונותיו ושלחו אותו ללמוד ציור אצל פרופסור לאמנות באופן פרטי. ב-1947 עלתה המשפחה באניית מעפילים שנתפסה על ידי הבריטים בלב ים והועברה לקפריסין. שם היו כמה אמנים שנשלחו מהארץ כדי ללמד במחנה המעצר ולעזור לאנשים ולרומם את רוחם, בעיקר של בני הנוער. ביניהם היה הפסל זאב בן צבי שאצלו למד שוורץ במשך כשנה.
עבודה של שלמה שוורץ
ב-1948, בהיותו בן 14, עלה לארץ והתגורר בשכונת גבעת עלייה ביפו. הוא התקבל ללמוד ציור אצל הצייר הידוע אהרון אבני ז"ל ובמקביל למד את מקצוע הליטוגרפיה ב"ליטוגרפיה אביבה" בשכונת מונטיפיורי בתל אביב ועבד בו עד גיל 17, אז התגייס לצה"ל לחיל המודיעין שבו עבר קורס מיוחד בטופוגרפיה ובהדפסים של מפות תבליט. ב-1952 התקבל כתלמיד מן המניין למחזור הראשון של מכון אבני שם סיים את לימודיו ב-1955. בין מוריו היו יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי, זהרה שץ, מרסל ינקו ומשה מוקדי. הוא הצטיין בלימודיו ומ-1954 השתתף במספר תערוכות קבוצתיות של ציירים צעירים בארץ, בין היתר הציג בתערוכות במספר גלריות קטנות שהיו בתל אביב, ובעולם וזכה לשבחים רבים.
ב-1956 זכה שוורץ בפרס עידוד לאמנים צעירים מטעם אגודת הציירים בתל אביב והתקבל כחבר באגודה. ב-1961 הוא הציג את תערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריה צ'מרינסקי בתל אביב, שהיום נמצאת במקום גלריה מונטיפיורי. משנת 1957 הזמינו אותו להשתתף בתערוכות בחו"ל ובין השאר הציג הדפסים שלו בברלין המזרחית ב-1973 וזכה בפרסים. אחרי שירות החובה בצה"ל קיבל הצעה לשרת בתפקיד מיוחד, הוא חשב שיישאר שם חצי שנה ונשאר שם 16 שנים בבור של המטכ"ל. ב-1956 התחתן ועבר לגור ברמת גן אצל ההורים של אשתו וב-1972 עבר עם משפחתו להרצליה פיתוח, שם היה לו סטודיו במרתף הבית ועל הגג ובהם הוא לימד תלמידים רבים. אחרי מלחמת יום הכיפורים הוא סיים את עבודתו בצבא והרבה בנסיעות לעיר ניו יורק שבארצות הברית, שם הציג תערוכות רבות בפילדלפיה, מיאמי, בוסטון ועוד. עד שנת 1994 הוא חילק את זמנו בין ניו יורק לסטודיו שהיה לו ברחוב גורדון בתל אביב לסטודיו בהרצליה פיתוח. הוא כיהן כיו"ר ארגון אמני הרצליה שהיה בין מייסדיו ב-1982 וכאוצר ראשי בגלריה בבית האמנים בעיר שהיה בין מייסדיה. היום הוא מתגורר ברמת השרון ויש לו סטודיו בהרצליה ברחוב שירת גאולים בשכונת נווה ישראל.
עבודה של שלמה שוורץ
"לכל תושב בארץ יש קשר לנושאים של היצירות שלי, אם זה השואה או המצב הביטחוני בדרום", מספר שוורץ, "אני מצייר את הראי של הסביבה שלי. לא בצורה נטורליסטית מדויקת, אלא אקספרסיוניסטית עם הרבה תנועה וכוח ביטוי ואני מנסה להכניס את הצופה לעומק הדברים. מההתחלה בחרתי בסגנון הפיגורטיבי שכולל דמויות, חיות, בתים, מכוניות ועוד. אני מצייר באקוורלים (צבעי מים), אקריליק, צבעי שמן, פיגמנטים, עפרונות צבעוניים, עפרון ופחם. בין העבודות שלי יש גם רישומים והדפסים. כל מי שרואה את הציורים שלי מיד מזהה שהם שלי. אך היצירות שלי הן לא תמיד בדיוק באותו סגנון, זה תלוי בתקופה ובגיל ואם זה אחרי אירוע מיוחד שקרה בארץ. בתערוכה הזאת אני מציג שתי יצירות שציירתי לאחרונה ובהן אני מתייחס למה שקורה בעוטף עזה והסביבה. אחת היצירות נקראת עוטף עזה והשנייה שדרות. אני לא נכנס לעניינים פוליטיים אלא מתייחס לתקופה הקשה שאנחנו עוברים ושמשפיעה על כולנו. ציירתי אותן בצורה אחרת לגמרי, כאילו רואים מהאווירון את הפיצוצים בשטח עצום. זה לא לונה פארק אלא פצצות שהורגות אנשים. העבודות האחרונות שלי מאוד אופטימיות, במיוחד הסדרה של שמונה העבודות האחרונות שמופיעות בתערוכה שנעשו בסוף 2018. הן אופטימיות מאוד, מוזיקליות וצבעוניות כמו מנגינה אופטימית. הנושא שלהן הוא הצבעוניות והצורות שבפנים. אני בכלל בן אדם אופטימי מטבעי ומאוד אוהב בני אדם. אני באמצע העבודה על הסדרה של העבודות האופטימיות ואני אמשיך בזה הלאה".
איך תקופת השואה באה לידי ביטוי ביצירות שלך?
"אי אפשר להתעלם מזה שעברתי את השואה. אנשים שמסתכלים על העבודות שלי אומרים שהן משמחות ומלאות בהומור אבל בכל אחת מהן מציץ באיזשהו מקום משהו של עולם אחר וזה העולם ההוא מהגטו ומכל הזוועות. זה מלווה אותי לכל אורך הדרך. יש לי שתי סדרות של עבודות בנושא השואה ואחת מהן קשורה לגלות ולתקופה של גטו מוגילב. הצגתי אותן בכמה תערוכות בינלאומיות ובמוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ובכנסת ישראל בשנה שעברה וחלק גדול נמצאים באוסף של יד ושם בירושלים ובמוזיאון ג'וויש הריטג' במנהטן שבעיר ניו יורק ובספרייה של אוניברסיטת פלורידה ועוד. בתערוכה הנוכחית יש שתי יצירות שמייצגות את הגירוש של היהודים מהאיזור שבו נולדתי, איזור כפרי ועיירות קטנות עם סרטים צבעוניים וחגיגות פולקלור מכמה עמים שהיו שם ביחד ובכל זה מופיעות פתאום שתי שיירות של אנשים שצועדים עם מטלטליהם".
עבודה של שלמה שוורץ
מהו הציור הראשון שציירת?
"הציור הראשון שציירתי היה בבוקרשט כשהייתי בן 13-12.5. אני חושב שזו היתה יצירה מוזיקלית של צ'ייקובסקי, אגם הברבורים. בהרבה מהיצירות שלי יש הרבה מאוד תנועה. הדברים הם לא סטטיים, עומדים. יש להם כיוון מסוים. אבא שלי היה כנר והיתה לו תזמורת כליזמרים והיא היתה מורכבת מצוענים. זה יצר אצלי חיבור בין הנופים היפים שבסביבה והחיות והאנשים ובין המוזיקה. לכל אורך הדרך עד היום הזה יש הרבה מאוד תנועה בעבודות שלי. אולי דווקא בזמן האחרון יש יותר צורות שהן לא בתנועה אלא כמו קולאז' כמו בנייה קונסטרוקטיבית שלא כל כך מתנועעת. העבודות הראשונות שלי היו מלאות בתנועה מגוונות גם בצבעים אדום, צהוב ושחור".
ניסית לעסוק במקצוע אחר חוץ מאמן?
"פעם רציתי להיות סנדלר אבל ראיתי שזה לא כל כך הולך לי אז עזבתי את זה. אולי אם הייתי יותר רציני עם העניין הייתי אולי מצליח. עור זה דבר מאוד מעניין ואפשר לעשות ממנו כל מיני דברים במיוחד היום שיש כל מיני סוגים של עורות סינטטיים. הרבה פסלים עובדים עם זה".
עבודה של שלמה שוורץ
בנוסף לכך, במשך שנה וחצי מקיים שוורץ בגלריה העירונית מפגש דו-שבועי תרבותי בימי רביעי הכולל הרצאות ושיח על אמנות, מוזיקה ויצירות מהעולם ויצירה משותפת. בדצמבר הוא מתכנן להציג עם המשתתפים במפגשים תערוכה שהנושא שלה הוא נגד אלימות נגד נשים. בחרתי בנושא כי יש אינסוף דרכים להתבטא דרך האמנות וישתתפו בה כ-30 אמנים.
מנהלת הגלריה העירונית יעל בן-שאול אמרה: "גאווה גדולה לפתוח תערוכה של האמן הותיק הפעיל בגלריה, שמגיע ללא ליאות ומקיים מפגשי תוכן. ההתרשמות העמוקה שלי משלמה היא אהבת החיים ורוחו הטובה המתבטאת ביצירותיו באופטימיות וצבעוניות שמחה גם בתקופות קשות. תענוג היה לעבוד עם שלמה על התערוכה, חגיגה של שיתוף פעולה, גמישות ויצירתיות".
